אמא. אישה. זמרת.
גדלתי בדרום והפכתי לאמא בגיל צעיר.
זו לא הייתה התוכנית... אבל בדיעבד, זו כנראה הייתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי.
המוזיקה הצילה אותי. היא הייתה המקום היחיד שבו יכולתי פשוט להיות, בלי להסביר את עצמי.
עם השנים הבנתי שאני עושה את אותו הדבר גם עם אנשים.
אני מקשיבה. שואלת. ומזהה את המקום שבו נוצר הפער.
הפער בין מה שאנחנו מרגישים למה שאנחנו אומרים. בין מה שאנחנו רוצים למה שאנחנו בוחרים. בין מי שאנחנו לבין מי שלמדנו להיות כדי להישאר אהובים.
אין אצלי טאבו.
אפשר לדבר על זוגיות. על מיניות. על כסף. על הורות. על פחד. על התמכרויות. ועל כל מה שאנחנו עושים כדי לא לפגוש את עצמנו.
אני מחפשת את הרגע שבו אדם מפסיק להסתיר מעצמו את מה שהוא כבר יודע.
משם נולד איןרווח.
לא טיפול. לא אימון. שפה.
שפה שעוזרת לראות את הפער, להבין מה הוא משרת, ולבחור אם הגיע הזמן לקחת עליו אחריות.